דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם (א, ב)

פרשת ויקראיש להתבונן שהמילה אדם נדרשת במקום אחר 'אדם כי ימות באהל' - 'אתם קרויים אדם ואין עובדי כוכבים קרויים אדם', ולא יתכן לומר שאף כאן נאמר שרק הנמנים על זרע ישראל יכולים להביא קרבן, שהרי גוי שהביא קרבן מקבלים הימנו?

וכדי לענות על שאלה זו הבה נעמוד על ההבדל בין קרבן של גוי לקרבן של יהודי.


פרשת ויקהל הינה מסירת ציווי הקב"ה על בניית המשכן לבני ישראל שהובא בפרשת תרומה ותצוה, תרומת בני ישראל ותחילת עשיית המשכן וכליו.

משה רבינו מזהירם על השבת, ולאחר מכן מונה בפניהם את החומרים הנצרכים לבניית המשכן, משה ממנה את בצלאל ואת אהליאב לבניית המשכן.

העם מביא די והותר לצורך המלאכה, והכרוז יוצא כי אין צורך להביא עוד.

פרשת השבועפרשת כי תשא פותחת בציוויי לקחת מאת העם מחצית השקל בין דל ובין עשיר, כל הפסוקים העוסקים בענין זה קרויים פרשת שקלים ונקראים בתחילת חודש אדר (בשנה מעוברת אדר ב'). עם הכסף שנאסף יצקו את אדני המשכן.

לאחר מכן נצטווה משה לעשות כיור נחושת, כדי שאהרן ובניו ירחצו ידיהם ורגליהם בתחילתה של כל עבודה במשכן.

עשיית שמן המשחה כדי למשוח בו את כל כלי הקודש ואת אהרן ובניו, עשיית קטורת כדי להקטירה ע"ג מזבח הזהב שיוצב בתוך הקודש. על שני אלו יש איסור כרת לעשותם לצורך שימוש אישי.

שני האנשים שאותם מועיד הקב"ה לבניית המשכן הינם בצלאל בן אורי למטה יהודה ואת האהליאב בן אחיסמך למטה דן.

נכנסה כאן אזהרה נוספת על שמירת השבת כדי ללמדנו שאין בניית המשכן דוחה שבת.

הקב"ה מצוה את משה על מלאכת המשכן, 'ויקחו לי תרומה' - רש"י מדגיש כי הלקיחה צריכה להיות לשמה, וכאן התמיהה מה התייחדה מצוה זו מכל המצוות על כך במאמר הבא.

תחילה מצווהו על החומרים שיש לקבץ ואח"כ מצווהו על תבנית הכלים.

תבנית הארון

ארון שיטים אשר בתוכו יונחו הלוחות עשוי משלשה תיבות זה בתוך זה הפנימית והחיצונה מצופים זהב. מוטות בצדי הארון אשר נאמר כי יש איסור להוציאם מהטבעות בהם הם קבועים. מעל הארון תונח כפורת זהב ועליה שני כרובים.