פרשת מטות

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' (ל, ב)


פרשת השבוע
הנה נקראו ראשי העם בשם ראשי המטות, ויש להבין מדוע נקרא העם בשם מטות הרי מטה פרושו מקל?


ואם נתבונן נראה כי עם ישראל היה מחולק לקבוצות אשר כונו שבטים, ושוב עולה התמיהה הרי גם שבט פירושו מקל?


הרד"ק בספר השורשים שורש נטה מבאר: כי מִטה נקראת כן לפי שהאדם שוכב עליה ופושט עצמו ונשען עליה, וכן מַטֶה נקרא כן לפי שאדם נשען עליו, ונקרא השבט מטה כי עניינם אחד - כולם ענין משען.


פרשת פנחס

לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם (כה, יב)


וא"ו דשלום קטיעא


אמר רב נחמן וי''ו דשלום קטיעה היא (קידושין  סו, ב), ונחלקו הפוסקים איך צורתה של הוא"ו המקוטעת:

דבר תורה קצר לפרשת בלק

וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כב, ג)


מדוע פחדו מואב מבני ישראל, הלוא צוו ישראל (דברים ב, ט) 'אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה'.

אלא כיון שראו ששלח אלוקי ישראל את סיחון לכבוש את ארץ עמון ומואב כדי שיוכלו ישראל לכובשה מידו, כמו שאמרו חז"ל 'עמון ומואב טהרו בסיחון', פחדו מואב שישלח אלוקי ישראל אומה אחרת ויכבשוה מידם ואז יוכלו ישראל לכובשה מהם. 

פרשת חקת

עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן וכו' (כא, כז-כח)


פרשת השבוע

סוף מעשה במחשבה תחילה

במסכת בבא בתרא (עח, ב) דרש ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן המושלים - אלו המושלים ביצרם. בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. תבנה ותכונן - אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא. עיר סיחון - אם משים עצמו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה מה כתיב אחריו כי אש יצאה מחשבון וגו' - תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין וכו'.

פרשת קרח

וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ (טז, לב)


מה הוכיחה בליעת הארץ לבני ישראל?

פרשת השבוע
במדרש מבואר דקרח אפיקורס היה, וכפירתו שטען משה בדאי ואין תורה מן השמים.

כתב הרמב"ם בהלכות דעות: משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, אלא לפי הצורך עשאם כפרו בו עדת קרח בלעה אותם הארץ וכו'.

ולכאורה דברי הרמב"ם נסתרים מן הפסוקים שבפרשתנו (טז, כח-ל) ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מליבי. אם כמות כל האדם ימותון אלה וכו' לא ה' שלחני. ואם בריאה יברא ה' וכו' וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ה'. מפורש לכאורה בפסוקים שהוצרך משה רבינו לראיה כי אינו בדאי ותורה מן השמים.