הטעם לאיסור בשר וחלב

לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ

תניא ר' ישמעאל אומר נאמר ג' פעמים (בפרשת משפטים, בפרשת כי תשא ובפרשת ראה) לא תבשל גדי בחלב אמו - אחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה.

פרשת השבוע - בשר בחלב
כל שימוש בתמונות יהיה ברשות Pikiwiki Israel CC BY 2.5 via Wikimedia Commons
והנה בטעם האיסור שאסרה תורה תערובת בשר בחלב מצינו כמה הסברים:

רבינו בחיי הביא תחילה את דברי הרמב"ם שכתב לבאר איסור זה שמפני שהיה מנהג עובדי אלילים שהיו אוכלים בשר בחלב בבית תועבותם בימי חגיהם ע״כ באה התורה לאסור אותו.




וביאר הוא שאסרה תורה את הדם מכיון שהוא מטמטם את הלב. שהרי החלב נעשה מן הדם, דדם נעכר ונעשה חלב, ואע״פ שנשתנה מדם לחלב מ״מ כשחוזר ומערבו עם הבשר, הרי הדם חוזר לכח טבעו הראשון כבתחילה ומטמטם הלב ומוליד גסות ותכונה רעה בנפש האוכל.

אך הוסיף רבינו בחיי כי הנראה שהטעמים האלה בלתי מספיקים ואינם עיקר בטעם המצוות אלא לדחות את השואל, שהרי מצוה זו מכלל החוקים כפרה אדומה ושעיר המשתלח, וכן דרשו חז״ל לעתיד לבוא הקב״ה מגלה להם לישראל מפני מה ציותה התורה בשר וחלב, פרה אדומה ושעיר המשתלח.

אך על פי הקבלה יבואר, שכל מצוה ומצוה יש לה שורש עליון והן כנגד ענין למעלה וכן החוקים זיכרון ודוגמא של מעלה ולכן נקראו חוקים לפי שהם חקוקים למעלה. וכשם שב' דברים האלו מותרים כל אחד בפני עצמו ואסרה החכמה העליונה החיבור, כן כנגדם ענינים למעלה אשר אינם יכולים להתחבר יחדיו. ואע"פ שמצוה זו נוהגת במזוננו ומאכלנו בעולם הגופני הזה אין העולם הזה כדאי ואיננו ראוי להתגלות בו הטעם והסוד, מפני שהעולם הזה יש בו יצר הרע ולא תסבלהו דעת, אבל לעתיד לבוא בזמן בטול יצר הרע שם יבינו הכל הסוד מעיקרו ושם יוסיף מעלה והשגה ונוכל להבדיל ובאותו הזמן יהיה איסור בשר וחלב בטל. וכן זה הטעם שאכלו המלאכים אצל אברהם בשר וחלב כי המלאכים אין להם יצר הרע והרי גם בבני אדם הגופניים לא תהיה נוהגת מצוה זו בזמן בטול יצה״ר.

ולפתוח פתח להבין דברים נשגבים אלו נעתיק תחילה את דברי הבן איש חי בפרשת בהעלותך וזה לשונו: כי על פי הסוד, הבשר הוא סוד הדינים והחלב סוד הרחמים ולכן תערובת שלהם אסרוה כאיסור לבישת שעטנז שמערב כוחות הדינים עם כוחות החסד שלא בהדרגות ובלא משפט הראוי להיות בסוד המיתוק.

החלב רומז אל החסד בהיות צורתו מתפשטת כחסד שהוא ללא גבול, וכן הצבע הלבן מורה אל מידת החסד כמו שכתוב (דניאל ז, ט) וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וביאר המלבי"ם שהלבושים מציינים את הפעולות והמדות שבהם יתלבש בעת הפעולה, שהמדות מכונות בשם לבושים כנודע. ור"ל שהשם ב"ה בעצמו מלא חסד ורחמים, ולבושיו שהם מדותיו שבם יפעול אז יהיו רק צדקה ורחמים, שזה מצייר במראה הלבן, הפך האדום שמורה דין ושפיכת דם כמ"ש מי זה בא מאדום חמוץ בגדים. והבשר רומז אל הדין בהיותו בעל צורה קבועה שאינה מתפשטת מצד עצמה, וכן צבעו האדום מורה על הדין כמו שביאר המלבי"ם.

וכן בשעטנז הצמר הוא הלבן ויורה אל החסד כמו שכתוב (ישעיהו א יח) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. והפשתן צבעו כהה יותר ונוטה אל האדמומיות.




העולה מן הדברים כי חיבור שני דברים כאשר האחד רומז אל החסד והאחר רומז אל מידת הדין אינו חיבור נכון וראוי.

וביאר ענין זה בספר מכתב מאליהו (חלק ד עמ' 175) כי חסד אמנם הוא להיטיב אך יכול להביא גם לצד הטומאה כמו שמצינו בעריות אשר אף בהם נתפס לשון זה כמו שכתוב (ויקרא כ, יז) חֶסֶד הוּא, ועל צריך האדם לגדור עצמו במידת הדין והגבורה. וכן מי אשר יש בו מידת הגבורה אשר מצד אחד היא גורמת לגזילה ואכזריות ומצד שני יש בה נטיה לצד הטוב לשבר ולהכניע היצר ולכן צריך האדם אף למידת החסד כדי למתק מידה זו.

אך יש אשר ישתמש בשני המידות הללו לצד הטומאה יגזול ויאמר הרי בעל חסד אני ומיטיב לכל ונמצא שמשתמש בחסד כדי להצדיק את גבורתו. אך מי שישתמש בשני המידות לצד הקדושה אז שניהם מתקנים זה את זה.

וכן כתב הרדב"ז (מצוה רלד) 'כי שעטנז לבושו של שטן וזהו רק כשאינם בתיקון ובשלימות שאז הם סתירה, אבל כשהם בשלימות אז הם בגד של מצוה ועל כן הותר כלאים בציצית', וזה הטעם שהוצרכו בגדי כהונה להיות עשויים מצמר ופשתים יחדיו.


וכן לעתיד לבוא כמו שהביא רבינו בחיי, החיבור יעשה בצורתו הנכונה והרצויה ואז יותר אכילת בשר בחלב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הודעתכם התקבלה והיא תפורסם בכפוף לשיקולי המערכת

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...