באלו נושאים היה צריך משה רבנו לפנות באופן מיוחד אל הקב"ה, והטעם לכך

וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה' (כז, ה)


תרגם יונתן בן עוזיאל: דֵין חַד מִן אַרְבָּעָה דִינִין דִי עָלוּ קֳדָם משֶׁה נְבִיָא וּסְכַם יַתְהוֹן עַל דַעְתָּא דִלְעֵיל מִנְהוֹן דִינֵי מָמוֹנָא וּמִנְהוֹן דִינֵי נַפְשָׁתָא .. וּבְאִלֵין וּבְאִלֵין אָמַר משֶׁה לָא שְׁמָעִית מִן בִּגְלַל לְמַלְפָא רֵישֵׁי סַנְהֶדְרֵי דְיִשְרָאֵל דַעֲתִידִין לְמֵיקוּם מִן בַּתְרֵיהּ .. וְלָא יְבַהֲתוּן לִמְשַׁיְילָא דִינָא דְמִתְקַשֵׁי לְהוֹן אֲרוּם משֶׁה דַהֲוָה רַבְּהוֹן דְיִשְרָאֵל צָרִיךְ דְיֵימַר לָא שְׁמָעִית בְּגִין כֵּן קְרַב משֶׁה יַת דִינְהֵין קֳדָם יְיָ:


תרגום - כאן הוא אחד מארבעה מקומות שבהם משה רבנו נצרך לפסוק הלכה על פי יושב מעלה, מהם דיני ממונות ומהם דיני נפשות .. ובאלו ואלו אמר משה לא שמעתי .. כדי ללמד את ראשי הסנהדרין העתידים לעמוד על ישראל שלא יתביישו לשאול דינים שאינם ברורים להם, שהרי אפילו משה רבנו שהיה מנהיגם של כלל ישראל אמר לא שמעתי ולכן קרב את משפטם לפני ה'.

ארבעת המקרים שבהם משה רבנו נצרך לשאול את הקב"ה הינם, מגדף (פרשת אמור), פסח שני (פרשת בהעלותך) מקושש (פרשת שלח) ובנות צלפחד (פרשת פינחס) ובכל אחד מן המקומות חוזר יונתן בן עוזיאל על דבריו אלו בדיוק.


ויש להבין מדוע מצוות אלו נשתכחו או נתעלמו ממשה הרי בודאי משה שהיה דן את ישראל הגיעו לפתחו אלפים רבים של שאלות ומה השתנו אלו.


התרגום מחלק את הארבעה לשניים, פסח וירושה - דיני ממונות, מקושש ומגדף - דיני נפשות.


נראה לומר שישנו חוט מקשר בין כל זוג, פסח שחל בחודש הראשון ענינו התחדשות ישראל שהוא ההיפך מן "ונושנתם בארץ" מלשון שינה, שהשינה אחד משישים במיתה מפני שהישן חי מכח מה שהיה חי קודם לכן, ועם ישראל לא חי בגלל שהוא נולד פעם לעם אלא מפני שכל יום ויום יש סיבה חדשה ולכן גם דברי תורה שהם שורש החיים צריכים להיות כל ויום בעינך כחדשים. ועל כן באו הטמאים ואמרו שהם רוצים להיות גם קשורים להתחדשות ולהארה הבאה מכח החג. ובמקביל להם באות בנות צלפחד ומבקשות על מה שקשור לקץ חייו של האדם על אותם כוחות שנשארים לו בעולם הזה. ומבואר בזוהר פרשת שלח כי משה רבנו חשב שבגלל חטאו של צלפחד בהיותו מקושש אינו זכאי לחלק בארץ וכאשר הזכיר לו ה' את שמו של צלפחד שאמר לו כן בנות צלפחד דוברות ידע שנמחל לו חטאו ויש לו חלק בארץ, מבואר כי מעשיו של האדם משליכים גם לאחר מיתתו כאן בעולם הזה.


והזוג השני, מקושש חילל את השבת וכל המחלל את השבת כאילו עובד ע"ז, והטעם לכך שמי שאינו מודה בשבת אינו מודה בבריאת העולם וכופר במציאותו של הבורא. ומנגד מגדף שהוא מקלל בשמו של הקב"ה כן מאמין במציאותו של הבורא אך מנגד חשב שניתן להשתמש בו ולרתום אותו לצרכיו כרצונו.


ואולי יש להוסיף שכשם שישנם דברים שלא כתובים בתורה בצורה מפורשת כתחיית המתים ועולם הבא, מפני שאילו היו כתובים גם מציאותם היתה ברורה ולא היה ניתן לכפור בדבר והיה בטל ענין הבחירה. כך גם ענינים אלו התלויים באמונה ואילו התפרשו חובת התחדשות, מיתת האדם, מציאות הבורא והנהגתו היתה מתבטלת הבחירה מאותם ענינים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הודעתכם התקבלה והיא תפורסם בכפוף לשיקולי המערכת

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...