כוחו של שוחד

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב (פרשת תולדות כה, כח)


ביאר רש"י שפשוטו של מקרא הוא כתרגומו ארי מצידיה הוה אכיל, ועל פי מדרשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו.ויש לעיין בדבר זה היאך יצחק מאבות האומה שהיה בעל רוח הקודש לא הבחין בין צדיק לרשע.



קטונו מלתרץ מעשיהם של אבות אך אפשר לפתוח פתח להבין במעט ענין זה. במדרש רבה (פרשה סה ג) מובא: רבי יצחק פתח (ישעיה ה, כג): "מצדיקי רשע עקב שחד" - כל מי שנוטל שחד ומצדיק את הרשע, בעקב [-פי' בסופו] "וצדקת צדיקים יסירו ממנו" - "וצדקת צדיקים" זה משה, "יסירו ממנו" זה יצחק, על ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו. ובהמשך שם ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו לא יוכל לראות ר' יצחק פתח ושוחד לא תיקח וגו' א"ר יצחק ומה אם מי שנטל שוחד ממי שהיה חייב לו כהו עיניו הלוקח שוחד ממי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה". כלומר דמשום שהיה עשו מפרנסו היה הדבר בגדר שוחד.

ונעתיק את לשונו הזהב של רבינו החזו"א (אמונה ובטחון פרק ג אות ל): "ואמנם השוחד ענין מיוחד, והוא כי מקח שוחד הוא מן הגנויות במוחלט, שהתורה תיעבתו, ובעקבו בסוד כחות הנפשות לעוור עיני חכמים ולסלף משפט, ובהיות שאמרו שהסתכל הקב״ה בתורה וברא עולמו, חייבה התורה כח בשוחד לעור ולסלף, ולהזהיר לברוח ממנה.

והנה נוסף על כה נגיעה שהוא ממנהג העולם כפי טבעת בני אדם, הוזמן כח טומאה בשוחד לטמטם הלב ולרדם את הבינה, להנעים בפי הדיין לזכות את משחדו, ואחרי שהתורה פסלתו לדיין זה לדון בין משחדו לרעהו, הוסר ממנו גם מחסה החכמה - אשר הובטח בה תמיד לבלי להכשל בחטא ואשמה ־ אם יעבור על מה שהזהירה התורה וישב על כסא המשפט בניגוד למצות התורה.

והנה אין הזהרת השוחד מכלל המשפטים אלא מכלל החוקים, שהרי לא אסרה תורה הוראה לעצמו ואדם רואה טריפה לעצמו, אף אם הוא דל וכל חייו תלוים בו. והוא מורה בחמץ שעבר עליו הפסח אף ברכוש גדול, וכשיורה להיתר ואחד הנרגנים יהרהר אחריו כי הפסד ממונו הטעתו, הרי זה מן המהרהרים אחר רבם, ואנו בטוחים בחכמים שהנם מורמים מפחיתיות כאלה, ולא יקשרו בם אלא קטני הדעת נעדרי בינה אשר לא ידעו ולא יבינו נפש משכיל, ואף במשפט בין איש לרעהו, לא פסלה תורה רק בשוחד שבזמן המשפט, אבל לא אסרה תורה לשפוט את אהובו ואת שנואו, רק שושבינו, ושונאו שלא דיבר עמו ג' ימים ואף שנטיה הטבעית יש במוחלט להטבת אהובו ולרעת שנואו, אך כח טומאת השוחד אין כאן והתורה האמינה בבטחה גמורה את החכם הדיין כי יראה נכוחות, ולא יטה לבו לשאיפת טבעו בהרגל שנעשה טבע שני אצל חכם והאמת תמיד נר לרגלו ואור לנתיבתו, וצדקו ישוב משפט".


ולאור יסוד זה יתכן לומר כיון שהיה יצחק מקבל מעשו ולפי רום מעלתו ודרגתו היה בדבר שוחד ואפילו שלא בשעת הדין, לכן משום גזירת הכתוב בכוחו של השוחד לעוור פיקחים ולסלף דברי צדיקים. 

לדבר תורה נוסף על פרשת תולדות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הודעתכם התקבלה והיא תפורסם בכפוף לשיקולי המערכת

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...