מידה כנגד מידה

וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת (פרשת וישלח לג, יז)


הגמ' במסכת מגילה (יז,א) עושה חשבון כי יעקב לא שהה בבית הוריו במשך 36 שנה כאשר 14 שנה למד תורה בבית שם ועבר, 20 שנה היה אצל לבן, שנה וחצי שהה בסוכות כמסופר בפרשתנו ועוד ששה חודשים בבית א-ל.

על 22 שנים מתוך השנים הללו נענש יעקב על כך שלא היה בסמיכות להוריו כדי לכבדם ולכן נעלם ממנו בנו יוסף למשך 22 שנים.

שאלה גדולה מתעוררת כאן הרי יעקב לא הלך מרצונו החופשי אל חרן הרי ברח מפחד עשו פן יהרגנו ועוד יש להבין שהרי אביו ואימו ציווהו לקחת לו אשה מבית לבן ולשם כך היה צריך לרעות את צאנו של לבן 14 שנה אם כן לכל הפחות יש להבין מדוע נענש על 14 שנים אלו?


ראשית כל אדגיש שכל אמירה או פירוש במעשי האבות נאמר רק לפי קטנות שכלנו ולא לפי עוצם מעלתם של האבות.

לאחר שיעקב חוזר לארץ כנען ונתקל בעשו ובשרו ויכול להם מדוע לא חזר מיד לבית הוריו? אלא מכאן התחילה עליו התביעה על כך שאינו חוזר, ואם אינו מזדרז בכך אז כנראה שגם בשאר השנים לא הזדרז בדבר.


אך מכיון שבחלק גדול מהשנים היה עסוק גם בדברים שלשמם הלך ומדוע יענש על כל אותם השנים אלא שצריך להוסיף שכאשר אדם נפרד מעל חבירו ככל שעוברות השנים הרי הצער מתעצם והולך וכדי להגיע בדיוק למידה כנגד מידה לצער של השנה העשרים ושתיים שציער יעקב את הוריו יש לגזור עליו שבנו יעלם ממנו למשך 22 שנה. ומה שלא נענש על כל 36 שנה צריך לומר שבזמן שלמד תורה לא היתה כל אפשרות להזדרז בדבר אלא זה היה הזמן הדרוש ליעקב כדי ללמוד ולכן אין תביעה כלל על הזמן ההוא.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הודעתכם התקבלה והיא תפורסם בכפוף לשיקולי המערכת

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...