פרשת תרומה

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי (כה, ב)

פירש רש"י: לי - לשמי.

תרומה לשמה

פרשת השבוע
והתקשה בדבריו בעל קצות החושן (בהקדמה לספרו שב שמעתתא) הרי כל המצות בתורה צריכות להיעשות לשמן ומדוע ביאר רש"י שיש כאן ציווי מיוחד 'לי' - לשמי?

שאלה נוספת שיש בפסוק זה מדוע הציווי הינו בלשון 'ויקחו לי' לכאורה יותר נכון לכתוב ויתנו לי?
תירץ האלשיך כי כאשר נותנים מתנה לאדם חשוב הרי גם הנותן נהנה מכך שאותו אדם נטל מידו את המתנה ולכן הנותן הוא הלוקח.


ועל פי הסבר זה ניתן ליישב את השאלה שפתחנו בה, שהרי להלכה פסק הב"ח שאף על פי שהנותן מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, הנותן על מנת להחזיר לאדם חשוב לא נחשב למתנה משום שיש לנותן הנאה מועטת בלבד.


ולאור דברי הב"ח מתיישבת תמיהתנו שמכיון שהתרומה למעשה המשכן הינה לגבוה ולאדם יש תועלת מכך שהתקבלה מתנתו הרי שהמתנה לא מתקיימת כיון שמתנה על מנת להחזיר לא שמה מתנה לכן ציוותה התורה שהנתינה תיעשה לשמה ולא לשם כל דבר אחר. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הודעתכם התקבלה והיא תפורסם בכפוף לשיקולי המערכת

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...