ארבעה בנים

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.


בארבעה אופנים מופיע בכתובים סיפור יציאת מצרים ובכולם מוזכר 'בן', ולמדו מכך חז"ל שישנם ארבעה סוגי סיפור לארבעה מיני בנים.

אנו נביא את תשובות התורה מחד ואת תשובת בעל ההגדה מאידך ונעמוד על ההבדלים בינהם.


בן חכם - דברים ו, כ



{כ} כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם: {כא} וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה: {כב} וַיִּתֵּן יְהוָה אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ: {כג} וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ: {כד} וַיְצַוֵּנוּ יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה: {כה} וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ:

הבן המופיע כאן שואל בהרחבה ושם את ליבו לפרטים ולכן זהו בן חכם. הבן שואל על העדות - כגון שבת שהיא עדות שיש אלוה בורא ומחדש כרצונו אך מהיכן התחייבנו בהם, חוקים - מצוות שלא התפרש לנו טעמם כבשר בחלב ופרה אדומה וא"כ מה התועלת שנקיימם, ומשפטים - מצוות שהשכל מחייבם כגון גזל ורציחה ומדוע היה צריך ציווי מיוחד על כך.

תשובת התורה היא: יש לנו אות על אלוהותו כי הוא הוציאנו ממצרים ובעיננו ראינו. אנו צריכים גם לעשות גם דברים שאיננו מבינים אותם כי הוא ציוונו ובזה ניכרת היראה ביותר ותהיה תועלת לטוב לנו כאשר נשמור דבריו. וציוונו גם מצוות שהשכל מחייבם כי אינו דומה המצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה ולכן צדקה היא לנו כאשר נשמור כל המצוות (ע"פ הרשב"ץ).

תשובת בעל הגדה: וְאַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

התשובה שהתורה כותבת שתענה לבנך החכם, שונה ממה שבעל ההגדה סידר לנו.

הריטב"א והמיוחס לרשב"ם ביארו שכוונת בעל ההגדה היא שמאחר והבן החכם שאל ודרש וחקר, ענה לו אף אתה כחוכמתו ואמור לו את כל מה שכתוב בפסוקים, ועוד הוסף לו תקנות דרבנן.
ואילו הרשב"ץ ביאר כי בעל ההגדה דימה את דברי הבן החכם השואל האמור בתורה לתינוק חכם השם ליבו אל שינויי הסדר ולכן שאלותיו הן מדוע אכלנו קליות ואגוזים בתחילת הסעודה ולא בסופה ועל זה באה התשובה כי אין מפטירין אחר הפסח מיני מתיקה.

רשע - שמות יב, כו

{כו} וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: {כז} וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיהוָה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ:
האברבנאל מדייק בפסוק שהבן הזה אינו בא בשאלה להבין ולדעת כמובא בפסוק של החכם והתם, אלא 'כי יאמרו' - אומר ומתריס וכן אינו מזכיר שם שמים בשאלתו, אלא כל העבודה הזו לצורככם אתם עושים שתאכלו כבש בן שנתו ותשתו עליו כוסות יין.
ועל זה עונה התורה זבח פסח הוא לה'.

הגדה: לָכֶם - וְלֹא לוֹ .. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר ... וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

גם כאן בעל ההגדה משיב תשובה שונה ממה שכתבה לנו התורה ומביא את הפסוק שנכתב לגבי השאינו יודע לשאול.

גם כאן פירשו הריטב"א והמיוחס לרשב"ם כי חוץ ממה שהשיב הכתוב אנו דורשים כנגד מה שאמר 'לכם', 'לי' - ולא לו [אע"פ שהיא כתובה כלפי מי שאינו יודע לשאול כתב האבודרהם שאם אינו ענין לשאינו יודע לשאול תנהו ענין לרשע].

תם - שמות יג, יד

{יד} וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:

אין פירוט בשאלה אלא שאלה סתמית כללית.

שאינו יודע לשאול - יג, ח

{ח} וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:


לא מופיע בפסוק לשון שאלה אלא רק הגדה לכן זה מי שאינו יודע לשאול כמו שכתוב בהגדה: אַתְּ פְּתַח לוֹ.

פסח כשר ושמח לכל בית ישראל!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הודעתכם התקבלה והיא תפורסם בכפוף לשיקולי המערכת

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...