פרשת תזריע

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (יב, ג)


בטל הטעם לא בטלה התקנה


פעם שאלו תלמידי הגר"א את רבם, מצוה שיש בה טעם ולאחר זמן בטל אותו הטעם האם בטלה המצוה? והשיב להם 'אם כן לא תהיה מילה בשמיני'.

ופירש הגאון רבי אברהם דנציג (מחבר ספר 'חיי אדם')  שהרי אמרו חז"ל מפני מה אמרה תורה מילה בשמיני, כדי שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים. אולם כיון שביטלו בימינו את דם טוהר א"כ אין כבר טעם למילה בשמיני שהרי עדיין אביו ואמו עצבים ואף על פי כן אין ממתינים עד שתטהר אמו.
ונענע לו הגר"א בראשו שלזה רמזו דבריו.


יש שרצו לדייק כך מדברי הגמרא (שבת קל, א) 'תניא רשב''ג אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב (תהילים קיט, קסב) שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב עדיין עושין אותה בשמחה. וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה כגון עריות דכתיב (במדבר יא, י) וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו עדיין עושין אותה בקטטה דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא'

מכך שהגמרא הדגישה שעדיין עושים אותה בשמחה כוונתה לרמוז כי אע"פ שבטל הטעם היום ולכאורה אביו ואמו עצבים ביום מילתו, מכל מקום עדיין עושים אותה בשמחה.

וכן לגבי עריות אע"פ שביטלו אנשי כנסת הגדולה יצר הרע של אדם בקרוביו, מכל מקום עדיין מצוי שיש קטטה בעניני הכתובה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הודעתכם התקבלה והיא תפורסם בכפוף לשיקולי המערכת

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...