הסימנים בסופה של פרשה

בסוף כל פרשה ופרשה מצוינים מנין פסוקי הפרשה, וכן מלה או מלים שהגימטריה שלהם היא כמנין פסוקי הפרשה לסימן. הרישום המופיע בחומשים שלנו נעשה מערבוב של שני נותני סימנים אחד לפי שמות אנשים והשני לפי שמות מקומות. כאשר הוזכר יותר מסימן אחד השני הוא מילה מתוך הפרשה (ישנם פרשות שהוזכר בהם רק סימן מן הפרשה: תולדות, צו ונצבים).

ישנם שתי פרשיות היוצאות מן הכלל: פרשת מקץ ופרשת פקודי.


פרשת מקץ

בפרשה זו מופיע בנוסף למספר הפסוקים (קמ"ו) והסימן לזכירה (יחזקיהו, אמציה, יהיה לי עבד) אף צוין מספר התיבות שבפרשה (ב' אלפים כ"ה).

בעל ה'בני יששכר', ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב מביא הסבר בשם מחותנו, שמכיון וימי החנוכה חלים בקריאת פרשת שבוע זו, ותחילתם ביום כ"ה לחדש, ומדליקין ח' ימים נרות - ח' פעמים נר עולה ב' אלפים ועוד כ"ה ולזה רמזו נותני הסימנים במנותם אף את התיבות.
הסבר אחר הציע ר' חיים אלתר פנט בעל 'תפוחי חיים' שמנין התיבות הובא בגלל המלה 'אברך' המופיעה בפרשה, אשר רש"י פירש את משמעותה שהיא מורכבת משני מילים אב בחכמה ורך בשנים. ורושמי מנין התיבות ביקשו להכריע בדבר שהיא תיבה אחת.

יש לציין כי במהדורת מקראות גדולות שנדפסה בוונציה (רפ"ד-רפ"ו) ובמהדורת וונציה (שע"ז), מצויים בששה פרשיות מספר התיבות שבפרשה: מקץ, קרח, חקת, בלק, ואתחנן, עקב.

פרשת בא

מנין הפסוקים של פרשת בא כפי המופיע בידנו הינו ק"ו, ואילו נותני הסימנים כתבו ק"ה והסימן 'ימנה'.

פרשת פקודי

בפרשה זו לא מופיע כל סימן, ובספר תפוחי חיים הנזכר, כתב בשם גאון אחד שבחומשים הישנים היה כתוב: 'בלי כל סימן', והכוונה היא שהסימן הוא המלים 'בלי כל' והמדפיס לא הבין את הסימן ומחקהו.

ואולם, טען הרב יעקב חיים סופר (בקובץ בית אהרן שנה טז גיליון ה) שהסבר זה אינו מתקבל על הדעת משום שכל הסימנים שבפרשיות האחרות הינם שמות של אנשים או מקומות (הסימן 'מכבדים' שניתן לפרשת לך-לך הינו שם אדם ומופיע בעזרא י, מ וכן הסימן 'קליטא' שניתן לפרשת וישלח מופיע שם י, כג).

בכתב העת סיני פורסם מאמרו של הרב מרדכי לייב קצנלנבוגן על 'רישומי המסורה בסופה של פרשיות התורה וספרי התנ״ך', אשר הביא שם כי בכתבי יד מופיע הסימן 'עזיה', ואילו החל מהחומשים הנדפסים לא מופיע שום סימן החל מהדפוס הראשון בו הופיעו סימנים, ואין ספק שאין זו אלא השמטה מחמת טעות.

פרשת צו

בסוף פרשה זו מופיע מנין הפסוקים צ"ו והסימן הוא 'צו' אולם מעיון קל עולה כי מספר הפסוקים הוא צ"ז. יש להניח כי אף כאן נפלה שגיאה, ואכן במהדורת מקראות גדולות שנדפסה בוונציה (רפ"ה) מופיע הסימן 'עובדיה'.

פרשת נצבים וילך


בסוף פרשת נצבים מופיע מנין הפסוקים (מ') והסימן (לבבו), ואילו בפרשת וילך מופיע מנין הפסוקים (ל') אך הסימן ניתן רק על שתי הפרשיות יחדיו (ע') וסימנם 'אדניה', ואין סימן לפרשת וילך לבדה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הודעתכם התקבלה והיא תפורסם בכפוף לשיקולי המערכת

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...